החלטה בתיק בש"א 152795/07

1.         בפני בקשת הנתבעות למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית משפט, בתחום האורטופדי, אשר יבדוק את התובע ויחווה דעתו בשאלת נכותו בגין התאונה נשוא התביעה וזאת מעבר לחוות הדעת שניתנו על ידי ד"ר לידור, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

            העובדות הצריכות לענייננו

2.         התובע, יליד 1951, נפגע ביום 8.4.99, בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

            בית המשפט (מפי כב' השופט גורפינקל), מינה את ד"ר לידור, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

בחוות דעתו מיום 6.4.01 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), ציין ד"ר לידור כי התובע סבל משבר תוך פירקי בברך שמאל. התובע נותח לצורך שחזור וקיבוע השבר ולאחר מכן, עבר שני ניתוחים נוספים, לשיחרור הדבקויות והוצאת המקבעים. ד"ר לידור ציין כי השבר התחבר תוך יצירת שינויים ניווניים בברך והעריך את נכותו של התובע, בשיעור של 14% נכות.

בעקבות חבלה נוספת שארעה לתובע, ביום 23.3.03 (להלן: "הפגיעה השניה"), סבל התובע משבר תלישה של הקוטב התחתון של עצם הפיקה השמאלית, ונותח פעם נוספת.

לאחר הפגיעה השניה, נבדק התובע בשנית על ידי ד"ר לידור. 

בחוות דעתו מיום 22.2.04 (להלן: "חוות הדעת העדכנית"), ציין ד"ר לידור כי חלה התדרדרות במצב הברך, המתבטאת בנפילות חוזרות, דלקת במפרק העצם בברך ושינוי בציר הברך. ד"ר לידור, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 30%.          

3.         בישיבת יום 26.12.06, נחקר ד"ר לידור על חוות דעתו. לאחר חקירת המומחה, הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה עותרות הנתבעות, להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי מקורה בחוסר שביעות רצון של הנתבעות, מקביעותיו של המומחה ותשובותיו בחקירה נגדית, וכי אין עילה למינוי מומחה רפואי נוסף.

            דיון

4.         לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, ראיתי לדחות הבקשה.

5.         הלכה היא כי מקום בו לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי ושמיעת עדותו, נותרו ספקות משמעותיים, לגבי נכונות חוות הדעת והיותה תשתית מספקת להכרעה, מוסמך בית המשפט, למנות מומחה נוסף, באותו תחום, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) אור, ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נו (4) 673:
"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן בכל אותם מקרים בהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהא זה ראוי להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו" (שם בעמ' 676)
כן ראה: רע"א 8186/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק, תק-על 2001 (1) 295.
רע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2002 (1) 562.
ויודגש, השימוש בסמכות למנות מומחה נוסף, יעשה במשורה ובמקרים חריגים, בהם אין בחוות דעתו של המומחה הרפואי ובחקירתו, כדי להוות תשתית ראויה או מספיקה לצורך הכרעה בשאלות הרפואיות הטעונות הכרעה ואין די, לעניין זה, בקיומה של מחלוקת או טענה על פיה מומחה אחר, יכול שיגיע, למסקנות שונות, בעניין זה נפסק ברע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, תק-על 2002 (2) 148, כי "מינויו של מומחה רפואי נוסף כאמור, יעשה במשורה באותם מקרים בהם תחושתו של השופט היא שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות מבלי שיקבל חוות דעת רפואית נוספת".

6.         בענייננו, טענות הנתבעות, נחלקות למעשה לשניים; טענות המתמקדות בקביעותיו של ד"ר לידור ותשובותיו בחקירה נגדית וטענות שעניינן משוא פנים נטען, מצד המומחה, בשל קשרי עבודה בינו לבין ב"כ התובע.

7.         אשר לטענות המופנות כנגד קביעותיו של ד"ר לידור ובמיוחד, התייחסותו לנסיבות הפגיעה השניה והשלכתה על מצבו הכולל של התובע,  סבורה אני כי אין זה מתפקידו של המומחה, לברר את נסיבות הפגיעה השניה, מעבר לקבלת גירסת התובע.